חגיגה של צבעים- רונית שוורץ
במלון פרימה גליל
קורות החיים של האמנית היצירות לגלריית התערוכה פורסם
.jpg?id=3576915)
רונית שורץRONIT SHWARTZ
ילידת 1966, ירושלים. גדלה ברמת השרון. נשואה ואם לשלושה ילדים מקסימים.
לימודים-
1987- אקדמיה לאומנות- בצלאל
1988-1991- בוגרת המדרשה למורים לאומנות- רמת השרון
יחד עם בעלה, שאול שורץ, הקימה באבן - יהודה סטודיו לעבודות- עץ, בו היא מעצבת ומייצרת מוביילים, ומתנות מעץ.
מציירת באקוורל על נייר ובצבעי אקריליק על בד. בין נושאי הציורים האחרונים- ציורי שפע ופריחה, המבטאים את חזרתה לחיים.
RonitShwarts
Was born at 1966 in Jerusalem. Married and a mother of three beautifull children's.
Studies:
1987--Jerusalem- Bezalell - ArtAcademy
1988-1991- HAMIDRASHA Art TeachersSeminar- Ramat Hasharon
Together with her husband Shaul, she is
wooden products.running a studio for artistic
Lately she enjoy painting flowers, as a
symbol of coming back to life
תערוכות קודמות:
התמר-תערוכה קבוצתית- ציור- אתר השיחזור בראש פינה- 2009– אוצרת -רלי וסר
הגפן- אתר השיחזור בראש פינה- 2009 אוצרת- רלי וסר
תל אביב- תערוכת צילום בגלריה שוהם ת'א 2009 אוצר- דורון
ברכת החמה- תערוכה בצפת 2009- אוצרת רלי וסר
צבעים- תערוכה במלון מצפה הימים 2009- אוצרת רלי וסר
Eco"-Art- תערוכה בנושא אמנות ואקולוגיה בגלרית זכרון העתיד בפאריס –דצמבר2009-ינואר2010-
השעורה- תערוכה באתר השיחזור בראש פינה- דצמבר2009- אוצרת- רלי וסר
תערוכת יחיד- דצמבר2009
חגיגה של צבעים וטבע
הציורים של השנה האחרונה מבטאים יותר מכל את המקום אליו הגעתי.
הציורים מבטאים שפע וזרימה ויצירה והתבוננות ושמחת חיים וחיבור עמוק לטבע וליופי בעולמנו.
בציורים שלי יש חופש גדול ופתיחות שמתאפשרת לי עכשיו, כשאני יכולה לנשום לאט ולהנות מכל נשיפה.
כשאני מתחילה לצייר יש לי תמונה וכיוון של דימוי וצבע ויש לי בחירה ברורה של החומרים אבל
אני מאפשרת למכחול להוביל.
אני מציירת במרץ רב, עם המון אנרגיה טובה וכל הזמן מתבוננת. המגע של המכחול בנייר מרגש אותי, החיבורים שנוצרים מלהיבים ומפתיעים אותי בכל יום מחדש.
הציור בצבעי מים הוא משחק של לתת ולקבל.
אני נותנת לנייר צבעים, כתמים וצורות. ומחכה.
הוא מצידו לא ממהר ולאט מכין לי מתנות יפות של שילובי צבעים והפתעות מרגשות.
רוב הזמן אני פשוט עומדת ומתבוננת בציור. עורכת היכרות עם היצירה החדשה שמתגלית לעיני.
ואז אני בוחרת , מקבלת החלטות - היכן להוסיף ואת מי מהכתמים כדאי לחזק ואולי כאן בדיוק עלי לעצור.
כשאני מתחילה לבכות אני יודעת שהציור הוא אכן שלי ושזה קרה....
לאחר האבדן של בתי, ליזה התקשיתי לחיות. אמנם הייתי כאן, תיפקדתי ופעלתי את הפעולות הנדרשות אבל האבדן של ביתי נחווה כמו האבדן של עצמי. לא ראיתי. לא טעמתי. לא הרגשתי.
ליזה לא היתה כל עולמי. לפני לידתה היו לי חיים נפלאים עם שאול אביב והילה ,מלאי יצירה ושמחה, אבל עם מותה אבדתי את היכולת שלי להיות בעולמי בין אהובי ולראות את היפי, לטעום את הטעם. כאב אובדנה היה גדול מנשוא, כאב שכיווץ אותי ושיתק אותי ולא איפשר לי את הבטוי היצירתי- כיון שלא יכולתי לשאת את הכאב וליצור ממנו.
עם השנים התרחש תהליך של שיקום ולבלוב.
התהליך היה איטי והתאפשר בזכותם של שאול- אהוב ליבי ונשמתי, של אביב, בני בכורי שהכתיר אותי בתואר המשמעותי ביותר בחיי,( אמא)- של הילה- שבכל יום לימדה אותי להתבונן ולהקשיב וגם בעזרתו של בר שמתבל את חיינו בצחוק ושעשוע . המשפחה המורחבת והחברים לא עזבו אותנו לרגע לבד ,תמכו ואהבו ועם טיפול ארוך ואיטי אני יכולה להרגיש ששבתי ואני כאן ,חיה.
אחד המדדים שלי לבחינה עצמית של המצב הרגשי שלי הוא האם אני רואה את זיו העולם ובאיזה מידה אני מתפעלת ממנו.
אני זוכרת בבירור את הרגע הראשון בו ראיתי לפתע עלה שהתכופף אל מול עלה אחר במרפסת הבית שלנו והבנתי שהאור מתחיל לחזור לעיני.
בכל יום צעדתי צעד נוסף מין השאול אל האדמה וראיתי את הפרחים שצמחו על פניה. הזדהיתי עם דמטר- אלת הקציר שאיבדה את בתה לטובת אל האדם- ועצרה את ברכתה מין האדמה עד ששבה אליה ביתה בכל אביב מחדש.
הציורים של השנה האחרונה מבטאים יותר מכל את המקום אליו הגעתי.
הציורים מבטאים שפע וזרימה ויצירה והתבוננות ושמחת חיים וחיבור עמוק לטבע וליופי בעולמנו.
בציורים שלי יש חופש גדול ופתיחות שמתאפשרת לי עכשיו, כשאני יכולה לנשום לאט ולהנות מכל נשיפה.
כשאני מתחילה לצייר יש לי תמונה וכיוון של דימוי וצבע ויש לי בחירה ברורה של החומרים אבל
אני מאפשרת למכחול להוביל.
אני מציירת במרץ רב, עם המון אנרגיה טובה וכל הזמן מתבוננת. המגע של המכחול בנייר מרגש אותי, החיבורים שנוצרים מלהיבים ומפתיעים אותי בכל יום מחדש.
הציור בצבעי מים הוא משחק של לתת ולקבל.
אני נותנת לנייר צבעים, כתמים וצורות.
ומחכה.
הוא מצידו לא ממהר ולאט מכין לי מתנות יפות של שילובי צבעים והפתעות מרגשות.
רוב הזמן אני פשוט עומדת ומתבוננת בציור. עורכת היכרות עם היצירה החדשה שמתגלית לעיני.
ואז אני בוחרת , מקבלת החלטות - היכן להוסיף ואת מי מהכתמים כדאי לחזק ואולי כאן בדיוק עלי לעצור.
כשאני מתחילה לבכות אני יודעת שהציור הוא אכן שלי ושזה קרה. זה כאן.